קורס הכשרות 2011

המסע המטורף הזה נקרא קורס הכשרות , קורס הכשרות זה הכשרה להיות מדריך בנוער העובד והלומד .
5 ימים עם המון משמעות .
אני רוצה לספר לכם איך היה , מזה הנוער העובד והלומד ולמה שווה להיות שם . (:
היום הראשון בקורס היה מוזר, הרגשה מעורבבת , די משונה .הכרנו בהתחלה את המדריכים החדשים שלנו ולא אלו שמהסניף ,
התבכיינו ורצינו את המדריכים שלנו מהסניף.. אמרו לנו לחכות ולנסות להכיר .. אז חיכינו .בלילה ישנו באוהלים , על מזרון דק ברצפה ומתחת היה מחצלת .
אני לא אחת שבנויה לזה .כשקמנו למחרת בבוקר ב7 , זה היה משונה לא התרגלתי לתנאים שצריך כל יום להסתובב עם כובע , ומרוב הצמאון שתיתי ביום משהו כמו 3 בקבוקי מים,ובבוקר,ובערב? היה לנו מסדר !
ממש עם מפקדת וסגן-בהתחלה שרו על הבוקר ורקדו , זה היה מגוחך עבורי .והסגן ? היה קשה וממורמר. היה לנו חוגים עם עוד בני נוער מעוד ערים שונות כמו רמלה ולוד .. בהתחלה לא הכרנו את הילדים.
המדריכים העבירו פעילויות שחשבנו שהם מטופשות בהתחלה, נרשמתי אחר כך לסדנת קולנוע , הייתי תסריטאית וצלמת -
אני מבינה בכל זה , אז זה יצא מעולה הצילום ובכללי !
היום עבר נחמד.עד הלילה ששם התחילו כל הצרות, העבירו אותנו אוהל, שזה היה לסחוב את כל הדברים לאוהל אחר .
התעצבנתי מאוד .. יצאתי לבחוץ עם היומן ציורים והתחלתי לצייר שטויות .
וראיתי שמישהו חיטט לי בדברים ורשם לי משהו ביומן, רציתי לקום וללכת, רציתי באותו רגע לרצוח מישהו .
שישבתי עדין בחוץ ,ראיתי אורות מכוונים אלי , שני מדריכים עם פנסים הגיעו אליי , אחד המדריכים זיהה אותי ישר וקרא לי "בראנס !
אותך לא ציפתי לראות פה ! " הוא קרא לי בראנס , כי היה לי שם כבוד , אחי הוא אדם גדול בנוע"ל המון שם מכירים אותו ,
דרכו מכירים אותי , אז מלא אנשים פנו אלי שם וחייכו אלי שידעו שאני אחותו . זה עשה לי טוב ..
המדריך שדיבר איתי בלילה, הין שאני עצבנית ורע לי ואפילו בכיתי, אז הוא רצה לדבר איתי.. לא רציתי באותו הרגע לדבר עם אף אחד, פשוט לנסות להרגע .
הוא דאג אבל הסכים לי להשאר עוד קצת בחוץ .
כשחזרתי לנסות לישון באוהל , עקץ אותי נדל .. שוב התעצבנתי ויצאתי לבחוץ .
מליון מדריכים היו מסביבי.. חשבו שהייתי עצבנית בגלל הנדל .. אבל זה ממש לא היה ככה .
אחרי לילה שלם שלא ישנתי ורק רציתי להיות בבית , ניסיתי לקום קצת בחיוך .. באותו היום הזה - ביום השלישי התחברנו יותר לילדים בחוג,
למדנו קצת את השירים, והעלנו מורל .. היום השלישי היה הרבה יותר טוב .. התרגלנו קצת לחוקים.
אפילו הכרנו עוד מלא ילדים חדשים . ולמדתי להסתדר עם כולם , לשנות את הסטיגמה שהייתה לי גם אם זה ערבים , רוסים , ועוד עדות אחרות .
יום למחורת היה טיול , מפרך וקשה .אבל עבר בשלום.
ואת המדריכים הכרנו הרבה יותר טוב ומקרוב , היה יום נעים וכיף להיות בטיול .. למרות כל הקשיים והיו קשיים !.
למחורת,קמתי עם חיוך אבל לאט לאט התחלתי להרגיש רע .. בחילות , סחרחורות, כאבי ראש, גלי חום , התמוטטות פיזית . לא יכולתי לדבר, הרגשתי רע . מאוד רע . התייבשתי .
המדריכים נלחצו , רצו לקחת אותי מהר להזרקת עירוי , לא ממש רציתי אמרתי להם שאני מעדיפה לשתות המון מים..
לקחתי כדור וזה עבר למזלי עד הערב, שהגיע האירוע סיום.
אחי הגיע לשם,חיבקתי אותו כי הייתי כל כך שמחה לראות בן משפחה שם , צפו לי דמעות בעיינים שראיתי אותו ,
הייתי שמחה לראות את החברים שלו גם ,הטקס סיום היה מדהים עבורי .
חשבתי המון על על החוויה שעברתי ,מי הכרתי , מזה הנוער העובד והלומד, למה אני בטיול הזה בכלל .. הבנתי המון .
לימדו אותנו המון בקורס הזה , למדו אותנו ערכים ודרך ארץ , לימדו אותנו את החיים לימדו אותנו מזה להיות עם
"צניעות, כנות, פשטות, ערכים, יושרה, אכפתיות, סבלנות, התמדה, רגש, נשמה, חברות, הבנה,
מאמץ, השקעה, שכל, יוזמה, נתינה, עזרה לאחרים, פעולה למען מטרות גדולות מעצמך, חוש הומור, חיוך, כשרון, יופי פנימי, אהבת אדם, אמונה,
תקווה, חיוביות, פעולה למען הטוב, דאגה, חיבה, מציאת הטוב בדברים, אושר פנימי, תחביבים, אמירת תודה ופרגון,הערכה של דברים בחיים,
התמודדות, אחריות ומנהיגות אישית, לא להאשים אחרים ולתת תרוצים לעצמך"(נכתב ע"י ניר קוריס)זה עשה לי רק טוב ! האירוע היה מטורף משהו כמו 300 איש .
אחרי הטקס נפרדתי מאחי ואז היה מסיבה מטורפת , המון שמחה מסביב , מוזיקה טובה וריקודים :)
אפילו יצא לי במסיבה לשבת בשיחה עם אחד המדריכים, על כל החוויה שכולם עברו , הבנאדם הזה מדהים !
אחרי כל הכיף שלא רצינו שייגמר , הלכנו לישון ב2 בלילה .חיכינו אבל למחר, ליום האחרוןן!
למשפחה, לבית,למיטה,למחשב להכל ! כל כך שמחנו שחוזרים הבית . זה היה מטורף ! קמנו באנרגיות מטורפות , הסתדרנו,התאפרנו , דיברנו עם המדריכים,
אמרתי תודה למי שהערכתי אותו , נפרדנו מכולם , זה היה קשה .
עם כמה שרצינו ללכת הביתה , ככה גם רצינו להשאר ידענו שנתגעגע .
זה היה קשה להפרד מכל האנשים שהכרת , התחלנו להעביר שמות פייסבוקים,פלאפונים,הקדשות על הקלסרים. לפני שעלינו להסעה נפרדנו שוב מכולם . מהחוויה המטורפת .
אין לכם מושג מזה קורס הכשרות , הנוער העובד והלומד זה דור שיישנה את העולם , אני מבטיחה לכם !
אנשים מדהימים עם יחס ולב אוהב , אנשים לשיחה שכיף להסתכל להם בעיינים, הרגשנו שם מוגנים !
אין לכם מושג כמה למדנו שם , מזה הנוער העובד והלומד ? אתם תצטרכו להיות שם כדי לחוות . באמת שמילים לא יכולות לתאר את העוצמה שבלב .
צריכים להיות שם כדי לחוות את מה שעברנו .
אחרי ה5 ימים, אני מדריכה ויש לי תעודת מדריך . והרצון שלי היום ? זה לשנות דברים לטובה , עם כמה שזה נשמע הזוי ומצחיק, זה נכון !
לעסוק בתחומים שאני אוהבת ולתרום מעצמי כדי לעזור לאחרים ולעצמי ,להרגיש בטוח חם ואהוב ולהרגיש במציאות שונה אבל ביחד זה אמיתית .
אני ממליצה לכולכם ללכת לשם ! לנסות להבין מה זה ועל מה אני מדברת, זה פתוח לכולם ! תנסו,תחוו,תלמדו,תתאהבו,תכירו,תתאמצו,תהיו אתם אחרי הכל !
מקדישה לכם שיר , תאזינו למילים, זה שיר אמיתי באמת ! -
http://www.youtube.com/watch?v=WElIMdiE_mk
בהמון אהבה , לירון בראנס ♥