קורס הכשרות 2011

המסע המטורף הזה נקרא קורס הכשרות , קורס הכשרות זה הכשרה להיות מדריך בנוער העובד והלומד .
5 ימים עם המון משמעות .
אני רוצה לספר לכם איך היה , מזה הנוער העובד והלומד ולמה שווה להיות שם . (:
היום הראשון בקורס היה מוזר, הרגשה מעורבבת , די משונה .הכרנו בהתחלה את המדריכים החדשים שלנו ולא אלו שמהסניף ,
התבכיינו ורצינו את המדריכים שלנו מהסניף.. אמרו לנו לחכות ולנסות להכיר .. אז חיכינו .בלילה ישנו באוהלים , על מזרון דק ברצפה ומתחת היה מחצלת .
אני לא אחת שבנויה לזה .כשקמנו למחרת בבוקר ב7 , זה היה משונה לא התרגלתי לתנאים שצריך כל יום להסתובב עם כובע , ומרוב הצמאון שתיתי ביום משהו כמו 3 בקבוקי מים,ובבוקר,ובערב? היה לנו מסדר !
ממש עם מפקדת וסגן-בהתחלה שרו על הבוקר ורקדו , זה היה מגוחך עבורי .והסגן ? היה קשה וממורמר. היה לנו חוגים עם עוד בני נוער מעוד ערים שונות כמו רמלה ולוד .. בהתחלה לא הכרנו את הילדים.
המדריכים העבירו פעילויות שחשבנו שהם מטופשות בהתחלה, נרשמתי אחר כך לסדנת קולנוע , הייתי תסריטאית וצלמת -
אני מבינה בכל זה , אז זה יצא מעולה הצילום ובכללי !
היום עבר נחמד.עד הלילה ששם התחילו כל הצרות, העבירו אותנו אוהל, שזה היה לסחוב את כל הדברים לאוהל אחר .
התעצבנתי מאוד .. יצאתי לבחוץ עם היומן ציורים והתחלתי לצייר שטויות .
וראיתי שמישהו חיטט לי בדברים ורשם לי משהו ביומן, רציתי לקום וללכת, רציתי באותו רגע לרצוח מישהו .
שישבתי עדין בחוץ ,ראיתי אורות מכוונים אלי , שני מדריכים עם פנסים הגיעו אליי , אחד המדריכים זיהה אותי ישר וקרא לי "בראנס !
אותך לא ציפתי לראות פה ! " הוא קרא לי בראנס , כי היה לי שם כבוד , אחי הוא אדם גדול בנוע"ל המון שם מכירים אותו ,
דרכו מכירים אותי , אז מלא אנשים פנו אלי שם וחייכו אלי שידעו שאני אחותו . זה עשה לי טוב ..
המדריך שדיבר איתי בלילה, הין שאני עצבנית ורע לי ואפילו בכיתי, אז הוא רצה לדבר איתי.. לא רציתי באותו הרגע לדבר עם אף אחד, פשוט לנסות להרגע .
הוא דאג אבל הסכים לי להשאר עוד קצת בחוץ .
כשחזרתי לנסות לישון באוהל , עקץ אותי נדל .. שוב התעצבנתי ויצאתי לבחוץ .
מליון מדריכים היו מסביבי.. חשבו שהייתי עצבנית בגלל הנדל .. אבל זה ממש לא היה ככה .
אחרי לילה שלם שלא ישנתי ורק רציתי להיות בבית , ניסיתי לקום קצת בחיוך .. באותו היום הזה - ביום השלישי התחברנו יותר לילדים בחוג,
למדנו קצת את השירים, והעלנו מורל .. היום השלישי היה הרבה יותר טוב .. התרגלנו קצת לחוקים.
אפילו הכרנו עוד מלא ילדים חדשים . ולמדתי להסתדר עם כולם , לשנות את הסטיגמה שהייתה לי גם אם זה ערבים , רוסים , ועוד עדות אחרות .
יום למחורת היה טיול , מפרך וקשה .אבל עבר בשלום.
ואת המדריכים הכרנו הרבה יותר טוב ומקרוב , היה יום נעים וכיף להיות בטיול .. למרות כל הקשיים והיו קשיים !.
למחורת,קמתי עם חיוך אבל לאט לאט התחלתי להרגיש רע .. בחילות , סחרחורות, כאבי ראש, גלי חום , התמוטטות פיזית . לא יכולתי לדבר, הרגשתי רע . מאוד רע . התייבשתי .
המדריכים נלחצו , רצו לקחת אותי מהר להזרקת עירוי , לא ממש רציתי אמרתי להם שאני מעדיפה לשתות המון מים..
לקחתי כדור וזה עבר למזלי עד הערב, שהגיע האירוע סיום.
אחי הגיע לשם,חיבקתי אותו כי הייתי כל כך שמחה לראות בן משפחה שם , צפו לי דמעות בעיינים שראיתי אותו ,
הייתי שמחה לראות את החברים שלו גם ,הטקס סיום היה מדהים עבורי .
חשבתי המון על על החוויה שעברתי ,מי הכרתי , מזה הנוער העובד והלומד, למה אני בטיול הזה בכלל .. הבנתי המון .
לימדו אותנו המון בקורס הזה , למדו אותנו ערכים ודרך ארץ , לימדו אותנו את החיים לימדו אותנו מזה להיות עם
"צניעות, כנות, פשטות, ערכים, יושרה, אכפתיות, סבלנות, התמדה, רגש, נשמה, חברות, הבנה,
מאמץ, השקעה, שכל, יוזמה, נתינה, עזרה לאחרים, פעולה למען מטרות גדולות מעצמך, חוש הומור, חיוך, כשרון, יופי פנימי, אהבת אדם, אמונה,
תקווה, חיוביות, פעולה למען הטוב, דאגה, חיבה, מציאת הטוב בדברים, אושר פנימי, תחביבים, אמירת תודה ופרגון,הערכה של דברים בחיים,
התמודדות, אחריות ומנהיגות אישית, לא להאשים אחרים ולתת תרוצים לעצמך"(נכתב ע"י ניר קוריס)זה עשה לי רק טוב ! האירוע היה מטורף משהו כמו 300 איש .
אחרי הטקס נפרדתי מאחי ואז היה מסיבה מטורפת , המון שמחה מסביב , מוזיקה טובה וריקודים :)
אפילו יצא לי במסיבה לשבת בשיחה עם אחד המדריכים, על כל החוויה שכולם עברו , הבנאדם הזה מדהים !
אחרי כל הכיף שלא רצינו שייגמר , הלכנו לישון ב2 בלילה .חיכינו אבל למחר, ליום האחרוןן!
למשפחה, לבית,למיטה,למחשב להכל ! כל כך שמחנו שחוזרים הבית . זה היה מטורף ! קמנו באנרגיות מטורפות , הסתדרנו,התאפרנו , דיברנו עם המדריכים,
אמרתי תודה למי שהערכתי אותו , נפרדנו מכולם , זה היה קשה .
עם כמה שרצינו ללכת הביתה , ככה גם רצינו להשאר ידענו שנתגעגע .
זה היה קשה להפרד מכל האנשים שהכרת , התחלנו להעביר שמות פייסבוקים,פלאפונים,הקדשות על הקלסרים. לפני שעלינו להסעה נפרדנו שוב מכולם . מהחוויה המטורפת .
אין לכם מושג מזה קורס הכשרות , הנוער העובד והלומד זה דור שיישנה את העולם , אני מבטיחה לכם !
אנשים מדהימים עם יחס ולב אוהב , אנשים לשיחה שכיף להסתכל להם בעיינים, הרגשנו שם מוגנים !
אין לכם מושג כמה למדנו שם , מזה הנוער העובד והלומד ? אתם תצטרכו להיות שם כדי לחוות . באמת שמילים לא יכולות לתאר את העוצמה שבלב .
צריכים להיות שם כדי לחוות את מה שעברנו .
אחרי ה5 ימים, אני מדריכה ויש לי תעודת מדריך . והרצון שלי היום ? זה לשנות דברים לטובה , עם כמה שזה נשמע הזוי ומצחיק, זה נכון !
לעסוק בתחומים שאני אוהבת ולתרום מעצמי כדי לעזור לאחרים ולעצמי ,להרגיש בטוח חם ואהוב ולהרגיש במציאות שונה אבל ביחד זה אמיתית .
אני ממליצה לכולכם ללכת לשם ! לנסות להבין מה זה ועל מה אני מדברת, זה פתוח לכולם ! תנסו,תחוו,תלמדו,תתאהבו,תכירו,תתאמצו,תהיו אתם אחרי הכל !
מקדישה לכם שיר , תאזינו למילים, זה שיר אמיתי באמת ! -
http://www.youtube.com/watch?v=WElIMdiE_mk
בהמון אהבה , לירון בראנס ♥

קורס הכשרות 2011

מה נשמע חברים? הרבה זמן לא עדכנתי .. קבלתי מלא מחמאות על מה שכתבתי זה ממש חימם לי את הלב ועשה לי טוב ! (: אפילו היו לי כניסות מארצות הברית וגם גרמניה .
אני הייתי במסע במטורף במשך 5 ימים מה14/7 עד אתמול שזה ה18/7 .
המסע המטורף הזה נקרא קורס הכשרות , קורס הכשרות זה הכשרה להיות מדריך בנוער העובד והלומד .
5 ימים עם המון משמעות .
אני רוצה לספר לכם איך היה , מזה הנוער העובד והלומד ולמה שווה להיות שם . (:
הייתי בתחנת האסיפה ב3 וחצי , הכרתי עוד ילדים מאשקלון וחיכינו להסעה כשעלינו להסעה התחלנו את המסע .
דיברנו , צחקנו , פשוט שמחנו !
הנסיעה נמשכה המון זמן הגענו ליער חורש רק בסביבות 9 בערב , זה הייתה נסיעה ארוכה כי עצרנו גם בתל אביב ואספנו עוד נוער והכרנו גם אותם . היום הראשון בקורס היה מוזר, הרגשה מעורבבת , די משונה .הכרנו בהתחלה את המדריכים החדשים שלנו ולא אלו שמהסניף ,התבכיינו ורצינו את המדריכים שלנו מהסניף.. אמרו לנו לחכות ולנסות להכיר .. אז חיכינו . ב1 אם אני לא טועה היה כיבוי אורות .. ישנו באוהלים , על מזרון דק ברצפה ומתחת היה מחצלת . לי זה היה קשה מאוד, אני לא אחת שבנויה לזה .כשקמנו למחרת בבוקר ב7 , זה היה משונה לא התרגלתי לתנאים שצריך כל יום להסתובב עם כובע , ומרוב הצמאון שתיתי ביום משהו כמו 3 בקבוקי מים,ובבוקר,ובערב? היה לנו מסדר ! ממש עם מפקדת וסגן-בהתחלה שרו על הבוקר ורקדו , זה היה מגוחך עבורי .והסגן ? היה קשה וממורמר. היה לנו חוגים עם עוד בני נוער מעוד ערים שונות כמו רמלה ולוד .. בהתחלה לא הכרנו את הילדים. המדריכים העבירו פעילויות זה היה נראה לנו מגוחך ומצחיק בהתחלה ואפילו מעצבן, נרשמתי אחר כך לסדנת קולנוע ,התחלנו לצלם סרט , הייתי תסריטאית וצלמת - אני מבינה בכל זהאני חייבת לציין שהאוכל היה זוועה בהתחלה וגם לקראת הסוף , אני אישית כל מהלך הקורס לא אכלתי את האוכל , אבל המדריכים ממש דאגו לנו שלא ייחסר לנו כלום, יש משהו טוב בכל העניין , ירדתי 3 קילו עזר לי בדיאטה (; .
היום עבר סבבה .. עד הלילה ששם התחילו כל הצרות, העבירו אותנו אוהל, שזה היה לסחוב את כל הדברים לאוהל אחר .. התעצבנתי לקחתי את היומן ציורים שלי והלכתי לחוג לשבת בערסל ולנוח כשפתחתי את היומן ראיתי שמישהו חיטט לי בדברים הפרטיים ואף רשם לי משהו בתוך היומן היה כתוב מילה לא נחמדה ..
פה בכלל התעצבנתי .. היה כבר כיבוי אורות ואני נשארתי בכל זאת בחוץ יושבת , זולגות דמעות מעייני ורוצה רק הביתה . לפתע ראיתי אורות מכוונים אלי , שני מדריכים עם פנסים הגיעו אליי , אחד המדריכים זיהה אותי ישר וקרא לי "בראנס ! אותך לא ציפתי לראות פה ! " הוא קרא לי בראנס , כי היה לי שם כבוד , אחי הוא אדם דגול בנוער העובד והלומד המון שם מכירים אותו , דרכו מכירים אותי , אז מלא אנשים פנו אלי שם וחייכו אלי שידעו שאני אחותו . זה עשה לי טוב ..
המדריך שדיבר איתי בלילה , לא ראה שעייני בוכות .. אבל לפי הקול האיטי שלי הבין . אמרתי לו שאני רוצה להיות לבד, ושאני עצבנית ורע לי . הוא רצה לדבר איתי , לא יכולתי היה לי מספיק רע, אבל עשה לי טוב שהוא דאג לי באמת וביום השלישי אפילו שוב נגש אלי ורצה באותו היום שישבתי בחוץ ביקשתי מהמדריך 20 דקות קצת להרגע ,, הוא הסכים אבל ממש דאג.. חזרתי לאוהל ניסיתי לישון פתאום הרגשתי עקיצה , קמתי בבהלה ראיתי נדל על המזרן שלי , ענק ! מרוב ייאוש ועצבים קמתי צעקתי והלכתי שוב לשבת בחוץ . מליון מדריכים היו מסביבי.. חשבו שבכיתי בגלל הנדל .. ממש לא. אבל עברתי שוב אוהל .
אחרי לילה שלם שלא ישנתי ורק רציתי להיות בבית , ניסיתי לקום קצת בחיוך .. באותו היום הזה - ביום השלישי התחברנו יותר לילדים בחוג, למדנו קצת את השירים, והעלנו מורל .. היום השלישי היה הרבה יותר טוב .. התרגלנו קצת לחוקים , גם למקלחות הנוראיות וגם לשירותים חח .
התרגלנו . ואפילו הכרנו עוד מלא ילדים חדשים . ולמדתי להסתדר עם כולם , לשנות את הסטיגמה שהייתה לי גם אם זה ערבים , רוסים , ועוד עדות אחרות . למדתי לחיות נכון !
קמנו ב6 בבוקר ! במסדר ! התחלנו טיול ארוך ביער , משהו כמו 15 קילומוטר סך הכל . זה היה מעייף .. חזרנו מותשים , היה את הסדנאות , את החוגים .. וחשוב לציין שאת המדריכים גם הכרנו הרבה יותר טוב ומקרוב , היה יום נעים וכיף להיות בטיול .. למרות כל הקשיים והיו קשיים !.
הכרנו אנשים נוספים, עוד מדריכים , עוד אנשים שנתנו לי כבוד בגלל אחי .. ולאט לאט הסתדרתי .. וגם ליום הרביעי ישנתי טוב .. ביום הרביעי קמתי שמחה אבל לאט לאט התחלתי להרגיש רע .. בחילות , סחרחורות, כאבי ראש, גלי חום , התמוטטות פיזית . לא יכולתי לדבר, הרגשתי רע . מאוד רע . התייבשתי .
המדריכים נלחצו , רצו לקחת אותי מהר להזרקת עירוי , לא ממש רציתי אמרתי להם שאני מעדיפה לשתות המון מים.. נחתי הרבה לקחתי שתי כדורים ועד הערב זה עבר, , סיימנו לצלם גם את הסרט , התקלחנו .. היה את האירוע , אחי הגיע לאירוע , חיבקתי אותו כי הייתי כל כך שמחה לראות בן משפחה שם ובכללי אחי הוא הבן אדם שאני הכי סומכת עליו בעולם הזה , צפו לי דמעות בעיינים שראיתי אותו , הייתי שמחה . לראות את כולם גם מחבקים אותו , עשה לי טוב . כי אני יודעת מי זה אחי ומה הוא ולמה הוא ראוי .בערב.. שהיה את האירוע , חשבתי על המון על החוויה שעברתי ,מי הכרתי , מזה הנוער העובד והלומד, למה אני בטיול הזה בכלל .. הבנתי המון .
לימדו אותנו המון בקורס הזה , למדו אותנו ערכים ודרך ארץ , לימדו אותנו את החיים לימדו אותנו מזה להיות עם
צניעות, כנות, אמירת אמת, פשטות, ערכים, דרך ארץ, יושרה, לב זהב, אכפתיות, סבלנות, התמדה, אופי טוב, חוכמה, רגש, נשמה, חברות, הבנה, מאמץ, השקעה, עומק, שכל, יוזמה, נתינה, עזרה לאחרים, פעולה למען מטרות גדולות מעצמך, חוש הומור, חיוך, כשרון, יופי פנימי, אהבת אדם, אמונה, תקווה, חיוביות, פעולה למען הטוב, דאגה, חיבה, מציאת הטוב בדברים, אושר פנימי, תחביבים, אמירת תודה ופרגון, למידה, סקרנות, הערכה של דברים בחיים, נחישות, התמודדות, אחריות ומנהיגות אישית, לא להאשים אחרים ולתת תרוצים לעצמך, ללכת עם האמת שלך ולהיות מי שאתה , זה עשה לי רק טוב ! האירוע החל, המון שמחה מסביב, חיוכים ,חיילים,אורחים מעל ל300 איש . זה היה כבוד ! כשגמר האירוע , דיברתי עם אחי , נפרדנו וידעתי שאתגעגע אבל אמרתי לו שאני והוא נצטרף לדבר !בזכותו הרי יצאתי לקורס .
אחר כך החלה המסיבה , היה מטורף גיבוש מטורף ! שירים מהנים, קצב בגוף ! יצא לי במסיבה אפילו לשבת ולדבר עם אחד המדריכים על החיים שם .. על הנוער כל הכל . זה היה מהנה ועשה לי טובה ונתן לי עוד חומר למחשבה . והנבאדם הזה שדיברתי איתו , דיבר איתי גם כשלא הרגשתי טוב וקרא אותי בדיוק איך הרגשתי והוא אמר לי .. לא רק שלא הרגת טוב גם המצב רוח שלך נפל , והוא צדק בגלל זה הלכתי והודתי לו ומשם זה המשיך לשיחה .
אחר כך המשכתי במסיבה, ריקודים ומשם הכרנו עוד אנשים והיה מטורף עד 2 בלילה .. למחרת ביום החמישי , הלילה האחרון , ווווווווואו היה מדהים ! יום אחרון וחוזרים הבית , למשפחה, לבית,למיטה,למחשב להכל ! כל כך שמחנו שחוזרים הבית . זה היה מטורף ! קמנו באנרגיות מטורפות , הסתדרנו,התאפרנו , דיברנו עם המדריכים, אמרתי תודה למי שהערכתי אותו , נפרדנו מכולם , היה טקס, הסגן ? חייך ! הכל היה הצגה (; . הוא היה רציני בהתחלה מאוד, וחיוך לא העלה במשך כל הקורס רק לבסוף שחילקו תעודות .. זה היה מדהים הסוףף ! העלנו את המזוודות בעלייה , בהר .. לאט לאט הרגשנו כולם וגם אני געגוע למקום .. עם כמה שבכינו לחזור הביתה ככה רצינו לחזור לשמה . זה היה קשה להפרד מכל האנשים שהכרת , התחלנו להעביר שמות פייסבוקים,פלאפונים,הקדשות על הקלסרים , מה לא היה ! היה קשה להפרד .. לפני שעלינו להסעה נפרדנו שוב מכולם . מהחוויה המטורפת .
אין לכם מושג מזה קורס הכשרות , הנוער העובד והלומד זה דור שיישנה את העולם , אני מבטיחה לכם !
אנשים מדהימים עם יחס ולב אוהב , אנשים לשיחה שכיף להסתכל להם בעיינים, הרגשנו שם מוגנים ! לרגע לא פחדנו ! שני חברות שלי שיצאתי איתם למסע הזה ושניהן לא דיברנו כבר 5 שנים , דיברו רק משיתוף פעולה בגלל המסע הזה .
אין לכם מושג כמה למדנו שם , מזה הנוער העובד והלומד ? אתם תצטרכו להיות שם כדי לחוות . באמת שמילים לא יכולות לתאר את העוצמה שבלב .
יש לי כל כך הרבה עוד לספר על מה שהיה , אבל מילים זה כלום לעומת הרגש שתחוו שאתם תהיו שם .
אחרי ה5 ימים, אני מדריכה ויש לי תעודת מדריך . והתפקיד שלי היום ? זה לשנות את העולם , אם כמה שזה נשמע הזוי ומצחיק , זה התפקיד שלי . לעסוק בתחומים שאני אוהבת ולתרום מעצמי כדי לעזור לאחרים ולעצמי ,להרגיש בטוח חם ואהוב ולהרגיש במציאות שונה אבל ביחד זה אמיתית .
אני ממליצה לכולכם ללכת לשם ! לנסות להבין מה זה ועל מה אני מדברת, זה פתוח לכולם ! תנסו,תחוו,תלמדו,תתאהבו,תכירו,תתאמצו,תהיו אתם אחרי הכל !
מצטערת שחפרתי אבל זה נכתב מהלב ,אנשים הנוער העובד והלומד זה ה-דבר !
מקדישה לכם שיר , תאזינו למילים, זה שיר אמיתי באמת ! -
http://www.youtube.com/watch?v=WElIMdiE_mk
בהמון אהבה , לירון בראנס ♥

חלומות צריך להגשים !

אני לא יכריח אתכם להשתנות , לא מחייבת אתכם לקרוא זאת . אבל תנסו להשכיל משפט אחד ותחוקקו אותו בלבכם כי זה יהיה שווה את זה .
אני לירון , נערה פשוט ומתבגרת בת 16 חייה את החיים .. רק בסטיגמה שונה מהרוב .
אני לא צריכה להיות מפורסמת כדי שכולכם תקראו את זה, מי שבאמת רוצה להבין משהו על החיים שלו ,מוזמן לקרוא מהלב .
בחיי אני עוברת המון דברים, לא בהרכח שליליים אבל בואו נודה.. לאף אחד אין חיים מושלמים . בחיים שלנו יש קשיים סך הכל אבל זה צעד מהחיים שלנו שנהיה יותר גיבורים,בעלי משמעות,שנהיה אנשים בעלי עקרונות .
אולי יש כמה נפילות אבל העליות הרבה יותר גדולות מהנפילות ,העליות בעלות משמעות, להעליות שלנו יש הצלחה,שמחה וזה כרוך באושר !
יש לרובנו חלומות מאוד מורחבים , לא משנה באיזה גיל אנחנו .. תמיד יש את החלום הקטן גם כשהוא בקצה המנהרה .אני חושבת שאם יש לנו חלום ? אנחנו צריכים ללכת לקראתו , לעשות כל מה שיידרש כדי להגשים אותו גם אם מדובר בצעד קריטי ונטול כובד . אין משימה בלתי אפשרית יש רק גורמים מעכבים .. בזה אנחנו נלחמים בסטיגמה שאנחנו צריכים לחיותת במחשבה של " לא זה לא ייקרה,אני לעולם לא אצליח " מתוך בא זה בא לרובנו ?מאיזה פחד שמסתתר לנו מתחת ללב ופוחד לצאת ?
ניסיתם לחשוב .. מה אם תצעדו צעד אחד בשביל עצמכם ולא למען אחרים ,פעם אחת .. רק כדי להרגיש איך זה להיות מישהו שהצליח בחייו . אין לכם מושג איזה הרגשה טובה זה לדעת שהצלחת !
כאשר שוחחתי עם אלון גל [ כן .. זה שיש לו את התוכנית "משפחה חורגת" ] הוא אמר לי בפירוש "בחירות בחיים הן לא בין טוב לרע או בין נכון ללא נכון , לרוב מוחלט של הבחירות יש מחיר כבד כך או כך .אין תשובה נכונה, רק הבנה אם את מוכנה לחיות או לא . " פה למדתי עוד משהו בחיים .. שאם אנחנו רוצים לעשות משהו .. ולהצליח בו אנחנו צריכים להחליט בעצמנו , זה תלוי בהמון נטל , כמובן .. אבל בואו נסכים שעדיף את זה מאשר להשאר אדישים בחיינו .
מבינים את העובדה שכל שניה,דקה,שעה שעוברת בחיים שלנו לא תחזור
אני חושבת שקיבלנו את החיים כדי שנהיה מאושרים ושנדע להגשים את החלומות שלנו , גם אם זה חלום קטן תמיד טוב להגשימו .
גם אם בעיני אחרים אין לו משעמות,תמיד טוב שבעיניכם יהיה לו משמעות .
אנחנו צריכים לדעת לא לוותר,ולהמשיך לחלום.
וגם אם מה שרצינו עדין לא קרה , אל תדאגו הוא יבוא , אבל תלמדו גם את דרך הסבלנות
הדרך שאומרת לנו,יהיה טוב,זה יבוא בסופו של דבר,
המפתח לדבר שאתם רוצים כ"כ,יגיע אבל תלמדו לחכות..
בשביל החלומות שלנו תמיד טוב להיות לכמה זמן עם עצמך,בחיפוש אחריך .
לדעת יותר טוב מי אתה, בלי שאחרים יגידו .
שתרגישו להיות איך זה אני עם עצמי , עם המחשבות שלו , לא משנה לאן הם ייפרחו המחשבות .
אבל העיקר תדע שזו החשיבה שלך ,
האמת שלך , הרוגע,השלווה,השמחה,התקווה שלא נגמרת .
להסתכל על החיים מנקודת מבט שלך ולא אחרת .
להכיר אותם יותר ,לפעמים החיים מראים לנו רמזים שאנחנו לא שמים לב אליהם .
כי אנחנו מסונוורים או מאושר או מעצב , ולבסוף נחזור על אותה טעות כמה פעמים ולא מבין למה .
אבל כאשר נדע מהי הטעות,יהיה מאוחר מידי .
לכן תמיד טוב לעשות מה שאפשר למנוע .
לכו עם הלב שלכם , לא עם המוח לא עם מה שנשמע הכי פשוט ,קל והגיוני .
עם הלב -הלב זהו הכח הכי הכי חזק.
הסברתי לכם ב"קצרה" על החיים גם כדי שתדעו איך אתם יכולים להגשים את החלומות של עצמכם,ולדעת כמה אתם קרובים כדי להגשים את החלום .
כתבתי לכם את זה בהמון אהבה♥
אני רוצה לתת לכם משפט לסיום .
"הדרך דרך ארץ והשמיים גם אם הם הגבול מאחורי העננים הם תמיד כחולים"♥

נפגש בפוסט הבא, וחשוב לי שתחוו חוות דעת גם אם זה לא עדין .. אני מוכנה לשמוע הכל . ( :